British Photographer and Filmmaker David Hamilton Found Dead Amid Rape Scandal

Paris – French investigators probing the death of controversial British photographer David Hamilton believe he committed suicide, just weeks after he was accused of rape, sources close to the inquiry said Saturday.

The 83-year-old, known for his widely published nude images of underage girls, was found dead in his Paris home on Friday with a plastic bag over his head, one source told AFP, adding: “There is nothing at this stage to suggest anything other than suicide.”

Hamilton, who rose to fame in the 1970s and whose photography books sold millions of copies, had been drinking alcohol and another source said drug tests would be performed on the body as medication was found in the photographer’s bathroom.

A neighbour raised the alarm after noticing that the door of Hamilton’s apartment was half-open, and emergency services found him in cardiac arrest.

#davidhamilton

A photo posted by @feasteyeson on

Hamilton had this week threatened to sue several former child models who had accused him of rape, saying he had previously been cleared of abuse.

The artist, whose work has long raised questions about where art ends and pornography begins, was at the centre of a torrent of allegations after a French radio presenter accused him of raping her when she was 13.

Flavie Flament, who modelled for Hamilton almost 30 years ago, published an autobiographical novel last month in which she described being raped by a famous photographer during a shoot.

Although she did not name Hamilton in “The Consolation”, she used his photograph of her as the book’s cover.

Flament, 42, later claimed to French media that it was Hamilton who had raped her after three other women contacted her with near identical allegations.

Flament alleged that Hamilton raped her in the shower of his apartment after spotting her in a nudist resort at Cap d’Agde in southwest France where she was on holiday with her parents.

Hamilton had confirmed that Flament had been his model, but denied the allegations, telling AFP just on Tuesday: “I have done nothing improper.”

“Clearly the instigator of this media lynching is looking for her 15 minutes of fame by defaming me in her novel.”

Flament’s editor Karina Hocine told AFP Friday the radio presenter was “devastated” by the news of Hamilton’s death.

#photography#mood#inspiration#models#girls#davidhamilton#hamilton

A photo posted by Adriana Pietrzak (@adabelsonowa) on

“Naturally, we feel horrified and, at the same time, really disgusted that there was not enough time for justice to run its course,” she added.

“The horror of this news will never erase the sleepless nights,” Flament told AFP, reiterating her allegations.

– ‘Lost paradise’ –

Hamilton, who said that his work looked for the “candour of a lost paradise”, was most famous for his kitschy calendars of young girls and his soft-focus erotic films including “Bilitis” from 1977.

He was born in London in 1933 and studied architecture as a young man, but it was in Paris where he started to work in fashion, having moved there aged 20 inspired by the impressionist painters.

He first worked as a designer at Elle magazine and then as an artistic director at the luxury Printemps department store.

With no formal training in photography, he found his calling at 33, seeking his models in the streets and on the beaches.

He became known for his trademark soft-focus “Hamilton blur”.

His photos’ subdued light and young female subjects — often blonde, blue-eyed and crowned with flowers — were fashionable in the 1970s and 80s but the style later became seen as outdated, and his pictures were considered disturbing by some.

Under the French statute of limitations, charges must be brought within 20 years for rape and 10 years for sexual abuse.

However, in a twist on Tuesday, the French minister for children’s and women’s rights asked Flament to lead a body which will look at whether to extend the statute of limitations.

1 reply
  1. Joe Levin
    Joe Levin says:

    דורות של צלמים ניסו ועדיין מנסים להשיג בעבודתם את ״טשטוש המילטון״, אפקט הנקרא על שם הצלם הבריטי שעשה ממנו קריירה, דייוויד המילטון. הוא מוליד תמונות נוסטלגיות־רומנטיות, על הקו שבין זיכרון לחלום. ״משיגים אותו בעזרת מריחת וזלין על העדשה״, מסביר צלם האופנה הפריזאי אוליבייה ז׳אן־רוז, והורג את הקסם. “את רואה? אפילו ברמה הסמלית היו רמזים למה שקרה שם״.

    הטשטוש, ולא רק זה שנראה בתמונות, ליווה את הקריירה של המילטון מראשיתה בחופים של דרום צרפת בשנות ה-60 ועד סופה האלים ביום שישי שעבר. אז, בשעה 20:30, נכנסה עוזרת הבית של הצלם בן ה-83 לדירתו שבשדרות מונפארנס בפריז ומצאה אותו: שקית על הראש, תרופות לא הרחק ממנו. צוותי ההצלה שנקראו למקום הגיעו במהירות, אך מאמצי ההחייאה כשלו ומותו, ככל הנראה בהתאבדות, נקבע.

    כמעט מיד הופנו המיקרופונים אל דמות מוכרת אחרת. פלאבי פלאמן, מגישת הרדיו והטלוויזיה הצרפתייה, שלפני קצת יותר מחודש שברה שתיקה בת 29 שנים וסיפרה איך נאנסה כשהיתה בת 13, בזמן שדיגמנה עבור צלם בינלאומי ידוע. מאוחר יותר הצביעה על זהות התוקף שלה: המילטון.

    זהו סופה המורבידי של הפרשה שמסעירה את התקשורת הצרפתית בשבועות האחרונים. עם הצטרפותן של מתלוננות נוספות לפלאמן, הטשטוש של המילטון נראה פתאום הרבה פחות חלומי.

    מפלתו של הצלם הוותיק היתה חדה ומהירה. היא החלה עם פרסום האוטוביוגרפיה של פלאמן בת ה-42, ״הניחומים״, ב-19 באוקטובר.

    ״לזה לא ציפינו״, אמרה לה המראיינת קתרין סיילאק בתוכנית ששודרה לפני שלושה שבועות בערוץ פראנס 2, ״חשבנו שאת אשה מאושרת, קורנת, כפי שנראית תמיד בטלוויזיה״. ואכן, דמותה של פלאמן בשנותיה כטאלנט של ערוץ TF1 לא השאירה יותר מדי מקום לספקות.

    פלאמן, ילידת 1974, גדלה בנורמנדי כפלאבי לקאנו. כשהיתה בת 16 נבחרה למקום הראשון בתחרות יופי של המגזין “OK”. את צעדיה הראשונים בטלוויזיה עשתה כמגישת פינת מזג האוויר בקאנאל פלוס ומשנת 2000 היתה אורחת קבועה בסלון של משפחות צרפתיות רבות, בתוכניות יומיות ובפריים־טיים. בין השאר הנחתה מגזיני בידור ותוכניות ריאליטי. בשלב מסוים אף חשפה את משכורתה השמנה: 400 אלף יורו בשנה. לפני שבע שנים עברה אל הרדיו, שם, לדבריה, היא מקבלת הכרה שלא זכתה לה לפני כן, על עבודתה כעיתונאית.

    לפלאמן שני ילדים משתי מערכות יחסים. היא שמרה על שמו של בעלה הראשון, ברנאר פלאמן, ומאוחר יותר נישאה למנחה הטלוויזיה הידוע בנז׳מן קסטלדי. בתחילת החודש ובלב הסערה התייצב קסטלדי לצד אשתו לשעבר. ״היא בחרה לדבר״, אמר, ״ואני יכול רק להריע לאומץ שלה ולתמוך בה, בתקווה שהספר ייתן לקורבנות אחרים כוח להיאבק״.

    בספרה ובראיונות הרבים שנתנה מאז פרסומו פלאמן מספרת על קיץ 1987, שבו נסעה עם הוריה לחופשה משפחתית בקאפ ד׳אגד שבדרום צרפת, לחופי הים התיכון. המקום מזוהה במיוחד עם זרם הנטוריסטים (נודיסטים) ופועלת בו מושבת עירום גם כיום. ״צלם בעל שם עולמי גילה אותי במרפסת של בית קפה והציע לי לבוא לצילומי ניסיון״, מספרת פלאמן, שבתחילה נזהרה שלא לנקוב בשמו של המילטון מחשש לתביעת דיבה. ״הלכתי אל הדירה שלו, באותו יום הוא לבש מכנסי ברמודה וסנדלים. חזרתי ביום המחרת עם אמי והוא פתח את הדלת עירום, כשרק המצלמה תלויה לו על הבטן״.

    פלאמן מאשימה בבירור גם את אמה, שהשאירה אותה בהשגחתו של המילטון ובכך, לדבריה, נתנה לו אישור לאנוס אותה. ״את בת 13, ועומד מולך גבר בן יותר מ-50 והוא מורה לך להישכב על המרפסת ומתחיל לעשות דברים שאת יודעת שהם חמורים. אז את עוזבת… הנפש שלי התנתקה מגופי״.

    עד לפני כמה שנים הדחיקה פלאמן את הזיכרונות מאותו יום. בהתחלה הם חזרו כפלאשים – תמונות, קולות, מחשבות מטרידות, שהובילו אותה לטיפול פסיכולוגי. תוך כדי הטיפול, ולאחר שנתקלה באחת התמונות שצולמו באותה התקופה, הסכר נפרץ. ״הזיכרון שלי שיחק איתי, הוא הגן עלי במשך כל השנים האלה״, סיפרה באותו ראיון לפראנס 2. ״אנשים באים אלי ושואלים למה רק עכשיו אני מדברת, אבל התשובה היא שאני לא ידעתי עד לאחרונה. שמתי את הזיכרונות האלה בקופסה, אבל ברגע שפתחתי אותה הם חזרו בכל עוצמתם: ריחות, תחושות, צמרמורות, קור. היה לי קל לכתוב את הדברים בדיוק מרבי כי הם שבו וצפו ונאלצתי לחיות אותם שוב״.

    ב-17 בנובמבר, שבוע לפני שהמילטון שלח יד בנפשו, הטיל המגזין “ל׳אובס” (שמו החדש של “נובל אובזרווטר”) פצצה נוספת: שתי נשים המספרות בשם בדוי סיפורים דומים, שאירעו באותה תקופה. לוסי, שהיתה אז גם היא בת 13, ואליס, שהיתה בת 14, אמרו שכולם הכירו אז את דייוויד המילטון בקאפ ד׳אגד. הצלם הנודע רכש דירה בקרבת החוף והיה יוצא כל יום לחפש מודלים לתמונותיו. אליס נזכרה בגאווה שחשה כשהמילטון ניגש להוריה: ״הרגשתי שבחרו בי. כשהוא הציע לנו לעשות צילומי ניסיון, העיניים של אבי נצצו מהתרגשות״.

    שתי הנשים מתארות שיטת פעולה דומה, שב”ל׳אובס” סיכמו בתמציתיות כ״ליטופים שלא במקומם, ראש שפתאום נמצא בין רגליהן, חדירות ותחושות של קיפאון מצדן״. ״אחרי כן הוא אמר לי שיש לי מזל״, צוטטה אליס, ״שהוא בחר בי למרות שבכלל לא הייתי יפה ושאחרות היו מתות שהוא יעשה להן את מה שהוא עושה לי״. עשר שנים אחרי המפגש עם המילטון, ב-1997, היא הגישה תלונה נגדו, אך תיק החקירה נסגר. היא שקלה להגיש גם תביעה אזרחית, אך לא היו לה האמצעים לממן זאת, אמרה למגזין.

    חומר לפדופילים

    דייוויד המילטון עזב את העולם בסוף השבוע האחרון לאחר 50 שנה של הצלחה יציבה פחות או יותר. הוא נולד בלונדון ב-1933 וגדל באנגליה של שנות המלחמה. בתחילה למד אדריכלות, אבל בשנות ה-20 לחייו עבר לפריז ועבד כמעצב גרפי במגזין “Elle”, לצד הצלם השווייצי פיטר קנאפ, ולאחר מכן כמנהל אמנותי. הוא החל לצלם מאוחר, כשהיה בן 33.

    המילטון הושפע בסגנונו מאמנים אימפרסיוניסטים. תמונותיו זכו בתחילה להצלחה בעיקר בתעשיית האופנה – מגזינים רבים, בהם “ווג”, פירסמו אותן והמעצבת נינה ריצ׳י שכרה את שירותיו לצילום קמפיין פרסומי. מאמצע שנות ה-70 היתה הצלחתו לעולמית וממוסדת. ספרי התצלומים שלו היו לרבי־מכר ולוחות השנה שהוציא נמכרו ברחבי העולם. עבודותיו הוצגו על הקירות היוקרתיים ביותר – הן הגיעו גם אל ספריית הקונגרס האמריקאי ואל ארמון המלכות הדני. הוא גם ביים חמישה סרטים, שכרבים מתצלומיו, עסקו בחוויות אירוטיות ראשונות. אשתו גרטרוד המילטון, שהיתה שותפה חלקית לכמה מעבודותיו, החלה את דרכה כאחת מדוגמניותיו. לפניה ניהל המילטון מערכת יחסים של 20 שנה עם מונה קריסטנסן – גם אותה הכיר בצילומים. בכל שנותיו נמנע מלעבוד עם דוגמניות מקצועיות.

    אולם על אף המוניטין האמנותיים שרכש המילטון, חיפוש פשוט של שמו בגוגל תמונות גורם לגולש להתנועע בכיסאו באי־נוחות. גלילת העכבר מטה לא שמה קץ לים התצלומים הזה, שהביא להמילטון את תהילתו: דיוקנאות באווירה אינטימית של נערות, לעתים ילדות ממש. כולן דקיקות גזרה ובהירות שיער. הן מצולמות באור רך, בעירום חלקי או מלא. פאזל של פרחים, תחרות לבנות, סדינים ועור חיוור חשוף מוקרן מהמסך.

    בראיון ב-2013 לערוץ TV5Monde טען המילטון כי הוא מבקש לתת חיי נצח לרגע נדיר המגלם בתוכו טוהר מוחלט לצד אירוטיקה. ״כמו לוליטה, השלב הזה נמשך כמה חודשים בלבד… זהו רגע קסום, ואחר כך הן הופכות לנשים, פורשות כנפיים ועפות״. הצלם הזכיר את ספרו של ולדימיר נבוקוב כיצירה שהשפיעה עליו ואמר שהוא ונבוקוב חולקים אובססיה לטוהר. ״מה מושך אותי בבנות צעירות?״ צוטט ב”לה מונד” ב-2007, ״תשאלו את הפסיכיאטר״.

    מודע לעולם שהשתנה מסביבו, הודה המילטון בראיון ב–2013 שאת עבודתו משנות ה-60, ה-70 וה-80 אי אפשר לעשות יותר כיום. ״זה היה עידן התמימות, כמו השם שנתתי לאחד מספרי. היום אין כבר תמימות. אנחנו חיים בעולם של סקנדלים בתקשורת. זה הרג את הכל״.

    עם הזמן והתרחקות השפעתן של תנועות השחרור המיני משנות ה-60, היחס אל עבודתו של המילטון השתנה. ב-2005 קבע בית המשפט הבריטי שתמונותיו תואמות לעתים את ההגדרה של חומרים האסורים להפצה. הנושא עלה לדיון במשפטו של סנטלי לואם בן ה-49, שבביתו נמצא אוסף בן 19 אלף תמונות אסורות של ילדים. להגנתו טען לואם שהוא מתעניין בתצלומים אמנותיים וציין שהתמונות שצילם דייוויד המילטון ונמצאות ברשותו נמכרות בכל חנות ספרים שמכבדת את עצמה. למרות זאת, לואם נמצא אשם. ״לא כל מי שמחזיק בספר של המילטון הוא פדופיל״, מסביר ז׳אן־רוז, ״אבל אצל פדופילים רבים נמצאו ספרים של המילטון״. הצלם עצמו התרכז בעשורים האחרונים, לאחר שספג ביקורת על עירום הנערות שעסק בו, בצילומי טבע דומם.

    יומיים לפני מותו, הגיב המילטון להאשמות שעלו נגדו. ״לא עשיתי דבר״, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית. ״אף חקירה לא נפתחה נגדי. אני חף מפשע וחייבים להתייחס אלי בהתאם עד שיוכח אחרת. אדריכלית הלינץ׳ התקשורתי נגדי מחפשת את 15 דקות התהילה שלה על ידי הוצאת דיבתי. בימים הקרובים אגיש כמה תלונות״, הבטיח.

    תמיכה מפתיעה קיבלה גרסתו דווקא מסביבתה של פלאמן. אמה, קתרין, אמרה למגזין “קלוזר”: ״אני מקווה שבתי תמצא את הרופא הטוב שייתן לה את הטיפול הטוב לו היא זקוקה. משפחתי וחברי מסכימים איתי״. השתיים לא מדברות בשנים האחרונות.

    הודעתה של האם פערה חור באמינותה של פלאבי פלאמן, אך לא לזמן רב. ממשלת צרפת התייצבה לצדה ולצד המתלוננות האחרות בשבוע שעבר: לורנס רוסיניול, השרה לענייני המשפחה, הזמינה את פלאמן לשתף פעולה עם עורך הדין של משרדה בעבודה על שינוי החוק הקיים המתייחס להתיישנות עבירות של אונס קטינים. כיום בצרפת ניתן להגיש תלונה עד 20 שנה לאחר בגרותם של הקורבנות – כלומר עד גיל 38. פלאמן טוענת שמדובר בתקופה קצרה מדי בגלל תופעות ההדחקה הנפוצות בקרב קטינים שנפגעו מינית, כמו שקרה לה. אך העימות המשפטי לו ייחלה פלאמן כבר לא יתרחש. יום אחרי מותו של המילטון היא אמרה לכלי התקשורת: ״אני חושבת על כל הילדות שהוא אנס בילדותן, שכעת התייצבו להילחם באי־הצדק שנגרם להן. בפחדנותו הוא גזר עלינו שוב שתיקה, הוא לקח מאיתנו את התקווה לראות אותו משלם על מעשיו. האימה שבידיעה על מותו לא תמחק לעולם את הלילות הלבנים שעברו עלינו״.

    תמונות הנערות החלומיות שהשאיר אחריו המילטון הותירו חותם עמוק על צלמים, מעצבי אופנה ועורכי מגזינים. גם אם כיום לא נהוג להשאיר בנות 13 לבדן עם צלמים עירומים בני 50, וגם אם פוליטיקלי קורקט ומקצועיות עוטפים את תעשיית היופי, דבר אחד לא השתנה בה מאז ימי קאפ ד׳אגד. אותו רגע קסום וקצר שנגמר לפני יום הולדתן ה-16 של דוגמניות העולם הוא זה שקובע לרוב את עתידן במקצוע. ״לא נכון, הגישה היום שונה לגמרי״, מוחה ז׳אן־רוז, ״דמות האשה־ילדה שאנחנו מחפשים מייצגת דבר אחר. היא לא כנועה כמו אצל המילטון. כשסוכנים שולחים אלי דוגמניות הן לא בנות 13, הן יודעות מה הן עושות ולא מובלות לתוך זה על ידי הוריהן. ועוד עניין קטן – הן אף פעם לא עירומות״.

Leave a Reply

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

Leave a Reply