Jonathan Pollard Is Free

Jonathan Pollard, who was sentenced to life in prison for spying against the United States on Israel’s behalf, was released on parole Friday, after 30 years in prison his wife Ester told supporters in Israel.

The assessment is that even after his release from the North Carolina prison, Pollard, 61, will still be subject to various restrictions.

These include bans on leaving the United States, giving interviews to the media or surfing the Internet.

Prime Minister Netanyahu issued a statement confirming his release, saying “The people of Israel welcome the release of Jonathan Pollard. As someone who has raised the issue for many years with American presidents, I have dreamt of this day. After three long and hard decades, Jonathan is finally reunited with his family.”

His first move will likely be to seek medical care, since he has serious health problems that have led his hospitalization in intensive care six times over the last few years, and his medical condition has recently worsened.

The Free Pollard campaign has decided not to hold any public rallies or other events to mark his release, and Pollard’s associates have asked Knesset members and other public figures in Israel not to fly to the United States to meet him when he is freed.

After years in which repeated Israeli efforts to free him have failed and various American promises on the issue have been broken, activists who worked for his release fear the U.S. authorities might seize on such actions as an excuse to worsen the terms of his parole.

Prime Minister Benjamin Netanyahu has instructed Israeli officials to keep low-key about Friday’s release of Pollard, Education Minister Naftali Bennett said. Israeli officials are concerned that too warm a celebration over his release might hurt efforts to persuade the U.S. government to let him leave for Israel sooner, but officials in the U.S. said that there is no planned change in his parole conditions.

Currently, the ban on his leaving the United States is set to last five years. But that term could be changed at a review hearing to be held in another two years.

Despite their decision to avoid any public shows of support, Pollard activists do want to ensure that he gets a warm welcome. Therefore, they have invited the public to send statements of support by email and created a special address to receive these messages. They will then be printed out and given to Pollard after his release.

Lawrence Korb, who served as assistant secretary of defense when Pollard was arrested, told Army Radio yesterday that letting Pollard finally move to Israel would be the right thing to do.

Pollard’s sentence should have been commuted long ago, in light of new information about the case, he argued, and former presidents Bill Clinton and George Bush erred by not doing so.

Korb said that many people exaggerated the importance of the information Pollard gave Israel and the damage it caused to the United States. Clinton, he noted, actually did want to commute Pollard’s sentence, but senior intelligence officials feared this would send the wrong message and then-CIA director George Tenet threatened to resign, so Clinton ultimately backed down.

Pollard was arrested on November 21, 1985 after the conclusion of an investigation into suspicion he was spying for Israel while serving as a U.S. naval intelligence analyst. He was convicted in 1987 to a life sentence for one count of espionage.

Because his crime occurred prior to November 1, 1987, he is eligible for parole after 30 years in prison.

Pollard is the only person in U.S. history to receive a life sentence for spying for an ally and the only American citizen convicted of such a crime to be sentenced to more than 10 years in prison.

2 replies
  1. Joe Levin
    Joe Levin says:

    משמח ומרגש: יהונתן פולארד השתחרר הבוקר (שישי) מהכלא האמריקני בצפון קרוליינה, אחרי שלושים שנות מאסר בגין ריגול למען ישראל.

    מחוץ לכותלי הכלא חיכתה לו רעייתו אסתר וכמה ממקורביו. טרם ידוע היכן ישהה פולארד במהלך השבת.

    ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בעקבות השחרור כי “העם בישראל מברך על שחרורו של יונתן פולארד. כמי שהעלה את עניינו במשך שנים רבות בפני נשיאי ארה”ב, ייחלתי ליום הזה.

    “לאחר שלושה עשורים ארוכים וקשים מתאחד יונתן סוף סוף עם משפחתו. אני מאחל ליונתן שהשבת הזו תעניק לו אושר ושקט שיהיו סימני דרך להמשך חייו”, הוסיף ראש הממשלה.

    נשיא המדינה ראובן ריבלין מסר “ברוך מתיר אסורים. כולנו מברכים על שחרורו של יונתן פולארד אחרי שנות מאסר ארוכות וקשות. לאורך כל השנים כאבנו את כאבו של פולארד וחשנו אחריות ומחויבות להביא לשחרורו. נברך היום את יונתן ומשפחתו באיחודם, לשנים ארוכות וטובות בבריאות ושלווה”.

    יהונתן ואסתר יתגוררו בניו יורק, שם מונה לו קצין המבחן על ידי משרד המשפטים האמריקני שיפקח כי הוא עומד בכל המגבלות שהוטלו עליו.

    כל בקשה ליציאה מחוץ לרדיוס של אזור מגוריו תחייב אישור של קצין המבחן, ייאסר עליו לטוס לישראל ואף אסור יהיה לו לגלוש באינטרנט.

    מקורבי משפחת פולארד סיפרו אתמול על התרגשות עצומה לקראת שחרורו מהכלא האמריקני. “אסתר נרגשת בצורה שאין לתאר, זו הפעם הראשונה מזה שלושים שנה שיהונתן יוכל להסב לשולחן שבת, לקדש על היין. היא הכינה לו מאכלים שהוא לא ראה מאז שהיה בן 30”, סיפרו המקורבים.

    בני הזוג מלאים הכרת הטוב לאנשים רבים שליוו אותם לכל אורך הדרך, “התחושה היא שכרגע כולנו פשוט חייבים לתת להם את הזמן הזה לעצמם. כל מה שהם רוצים זה את החיים הפשוטים והנורמלים שלהם ייחלו כל השנים”.

    ב-4 למרץ 1987 נגזר דינו של יהונתן פולארד למאסר עולם ובכך הפך לאדם היחיד בהיסטוריה של ארה”ב שנידון למאסר עולם בשל ריגול עבור מדינה ידידותית. העונש הממוצע בארה”ב במקרים דומים עמד על שנים ספורות בלבד בכלא, כאשר בשום מקרה לא נגזר עונש המתקרב אפילו לתקופה של 20 שנה. גם מרגלים שפעלו עבור מדינות אויב נשפטו במקרים רבים לזמן קצר בהרבה מזה שנגזר על פולארד.

    גזר הדין חסר התקדים הוטל על פולארד למרות שוויתר על זכותו למשפט במסגרת עסקת טיעון, כשבתמורה לכך סוכם כי ייגזר עליו מספר משמעותי של שנים בכלא אך לא מאסר עולם.

    יתרה מכך, לאחר שנים התברר כי הייתה הבנה בין מדינת ישראל לממשלת ארה”ב, כי פולארד לא יישב יותר מ- 10 שנים בכלא, אך בפועל, הבנה זו הופרה.

    החל משנת 2010, הצטרפו עשרות בכירי ממשל, ביטחון ומשפט אמריקנים, לדרישה לשחרר את פולארד. זאת בטענה שנעשה לו עוול, ושהעונש שהוטל עליו היה חסר פרופורציה לחלוטין ביחס לעבירה בו הורשע.

    בין הבכירים שקראו לשחרורו של פולארד נמנים בין השאר, מזכירי המדינה לשעבר הנרי קיסינג’ר וג’ורג’ שולץ, ראש ה- CIA לשעבר ג’יימס וולסי, סגן שר ההגנה לורנס קורב, התובע הכללי לשעבר מייקל מוקאסי, היועץ לבטחון לאומי בזמן ממשל רייגן – באד מקפרליין, והיועץ המשפטי לבית הלבן בממשל קלינטון, פיליפ היימן.

    מסמכי ה-CIA: פולארד העביר מידע רק על מדינות ערב

    לאחר שיהונתן הורשע ונידון למאסר עולם, חובר מסמך בידי צוות משותף של הפנטגון והסי-איי-אי, שבחן את הנזקים שנגרמו לארה”ב בעקבות העברת המידע ע”י פולארד לישראל.

    המסמך שהיה חסוי במשך שנים רבות, פורסם בעיקרו בשנים האחרונות, והוכיח כי המידע שהעביר פולארד לא עסק בארה”ב אלא באיומים ביטחוניים על ישראל מצד ממדינות ערב.

    בתי הכלא בהם ריצה את עונשו ומצבו הבריאותי

    פולארד נכלא בתחילה עוד לפני הרשעתו בכלא ‘פטרסבורג’ שבמדינת וורג’יניה, משם הועבר ב-1986 לבית החולים של הכלא הפדרלי בספרינגפילד. ב-1988 הועבר פולארד לכלא ‘מריון’ שבמדינת אילינויי ולבסוף ב-1993 הועבר לכלא ‘באטנר’ שבמדינת צפון קרוליינה.

    ב-7 השנים הראשונות למאסרו, שהה פולארד בבידוד מוחלט, בתנאים קשים מאוד. במהלך השנים שלאחר מכן נכלא בין השאר לצד רוצחים, אנסים ופדופילים, שעם חלקם אף נאלץ לחלוק את תאו.

    מצבו הבריאותי של יהונתן הלך והתדרדר. בשנים האחרונות אושפז יונתן שש פעמים בטיפול נמרץ, הוא סובל ממחלות רבות ומקבל תרופות שלא תמיד מתאימות, ויצטרך לקבל טיפול יסודי כדי לשקם את בריאותו.

  2. Joe Levin
    Joe Levin says:

    להיסטוריון העתיד יהיה קשה להתעלם מההבדלים הזועקים ביחס האמריקאים למרגל הישראלי יונתן פולארד, לבין היחס שלהם לחפרפרות שגרמו למותם של עשרות סוכנים או לכידתם, כמו גם לעריק הבוגד אדוארד סנודן. רפי איתן צודק. היחס הנוקשה והסדיסטי כלפי פולארד מקורו ביסוד אנטישמי שמצוי עמוק בממסדים האמריקאים.

    היום אפשר להוסיף לאבחנה החדה בין סיכון לסיכון את פלישת הסוכנים הטרוריסטית שעלולה להתרחש אם ארצות הברית תקלוט את עשרת אלפים הפליטים הסורים. זה לא מדאיג את הממשל האמריקאי; אבל הממשל האמריקאי היה במשך עשרות שנים מודאג מהסיכון של פולארד היהודי לבטחון אמריקה בכך שהעביר מידע לבעלת בריתה, ישראל. גם עכשיו האפשרות שיעלה לישראל מעוררת אצל האמריקאים חשש לסכנות לא ברורות. האם הוא יפוצץ חגורת נפץ של מסמכים חדשים?

    כל פרשת פולארד קיפלה בתוכה את המורכבויות הטעונות ביחסי ארצות הברית-ישראל. קשה להאמין שיונתן פולארד ריגל לטובת ישראל במשך פחות משנה וחצי. בדרך כלל סוכנים מגיעים להישגים אחרי שנים של פעילות. פולארד נתן תפוקה מידית, שהיה לה ערך רב מבחינת ישראל. יש האומרים שלכל אורך הדרך צריך היה להצניע אותו, וגם עכשיו לא צריך להתייחס אליו כאל גיבור. מבחינת האמריקאים הוא הרי בוגד. אבל השמחה המופגנת, שלא תמיד יש לה כיסוי, היא הדבר הנכון. זה לא רק פיצוי על הדרך שבה לכאורה הופקר כאשר האמריקאים עלו עליו בדיוק לפני 30 שנה; זה גם משדר מסר לזרים אחרים שמשרתים אותנו או חושבים לעשות זאת.

    זה ההיפך מאירוע אשרף מארואן, שגורלו המר וחשיפתו עלולים היו לגרום נזק אדיר בכך שירתיעו גורמים זרים מלשרת את ישראל כסוכנים. במקרה של פולארד ההתייצבות מאחורי פולארד, בייחוד מאז עלה בנימין נתניהו לראשונה לשלטון ב-1996, משדרת שישראל מוכנה להעניק את תודתה ולפצות בדרכים שונות את אלה שהקריבו למעשה את חייהם למענה. כך היה גם עם אסירי הפרשה, שהופקרו למעשה בשנות ה-50, ורק אחרי שחרורם בעקבות מלחמת ששת הימים ישראל נתנה להם את החיבוק שהגיע להם.

    האמריקאים מצדם מצאו דרכים להציב את פולארד כמודל הרתעה כלפי יהודי אמריקה. כשנעצר זה היה מעט יותר מ-30 שנה אחרי הוצאתם להורג על הכיסא החשמלי של בני הזוג רוזנברג. צריך מעט מאוד כדי לעורר מחדש את החרדות של יהודי אמריקה מהאשמתם בנאמנות כפולה. לאחרונה גם הנשיא אובמה לחץ על הכפתור הזה בעת המאבק שלו נגד נתניהו בסוגיית הסכם הגרעין.

    ידידינו הגדולים חושדים לא רק ביהודים אזרחי אמריקה, אלא גם בישראל עצמה. בלב הממסדים של מדיניות החוץ בארצות הברית נשארו שרידים של התפיסה הישנה שהתנגדה להקמת מדינת ישראל. ב-1948 הם חששו, שמלחמת העצמאות תגרור את ארצות הברית למעורבות צבאית פעילה. כך כתב פיטר גרוס בספר היסוד שלו על יחסי ישראל-אמריקה ‘ישראל במחשבה האמריקאית’. מעבר לכך, האמריקאים האמינו – לפחות הממסד הבטחוני – ש”המדינה היהודית תהיה לבטח מוצב קדמי של הקומוניזם הסובייטי”. האליטה האמריקאית נטתה לראות במדינה-בדרך זרוע של המהפיכה הבולשביקית שנדדה דרומה למזרח-התיכון.

    אחד מיוצאי התרבות המקומית שהפכה את הפלמ”ח ל”בריגדה אדומה”, היה רפי איתן מגייסו ומפעילו של פולארד. רפי איתן גדל בסביבה שטיפחה עוינות לאימפריאליזם האנגלו-אמריקאי, כפי שקראו לזה. לא היתה לו התנגדות נפשית לריגול באמריקה.
    בן 61, 30 שנים בכלא
    פולארד הופעל בתקופה, שבה, להערכת האמריקאים, ישראל היתה במצב לא טוב שלא לומר במצב ביש, בעקבות מה שהם כינו “נצחון פירוס” במלחמת של”ג בשנים 1984-85 (פולארד פעל בין יוני 84′ לנובמבר 85′). המצב הכלכלי בישראל היה קשה וישראל היתה עמוק בבוץ הלבנוני המדמם. בדוח הערכת נזקים של הסי-איי-איי מסופר בין השאר על כך, שכדי לתת מוטיבציה לפולארד תיאר בפניו רפי איתן מתקפת פתע סורית עם טנקי טי-72 שתכבוש את רמת הגולן ואת כל הצפון.

    פולארד שיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו והאמריקאים יודעים היטב מה עשה ומה לא עשה ואלו מסמכים העביר לישראל. “סידרת ראיונות פוליגרף נוטה לאשר ששיתוף הפעולה שלו עם הרשויות היה מלא וישר”, נכתב במסמך המסכם של נזקיו. בסיום מציינים גורמי המודיעין האמריקאים את נטייתו להגזמה ולפיאור עצמי, ולכן יתכן, לדברי כותבי הדוח, שפולארד עשה פחות ממה שסיפר.

    אבל בישראל היתה הערכה גדולה מאוד לעבודתו של פולארד. “פולארד זכר שלפחות בשני מקרים ציין בפניו (אחד ממפעיליו) שפריטי מודיעין מובחרים (שמסר) ידועים לדרג הגבוה ביותר של ממשלת ישראל, ומוערכים מאוד על ידו”, נכתב בדוח האמריקאי.

    לא ברור מה משמעות המידע הזה, אבל בפגישת תדרוך של פולארד שהתקיימה בפריז, “הוסיף רפי איתן משימה נוספת: לקבל… חומר שיש בו ‘לכלוך’ על מנהיגים פוליטיים ישראלים, כל מידע שיוכל לזהות אישים ישראלים שמספקים אינפורמציה לארצות-הברית”. פולארד אמר למתחקריו, שכאשר איתן תדרך אותו בנושא עמד מאחוריו יוסי יגור ועשה תנועות שלילה נמרצות בראשו.

    פריט המודיעין האיכותי ביותר שגם גרם לאמריקאים את הזעזוע הקשה ביותר היה ספר הצפנים של ה-NSA, הסוכנות המקבילה ל-8200. מאגר הצפנים הזה יכול היה לאפשר לישראל לקלוט את כל המידע שהאמריקאים קולטים ובכלל לקלוט את שלל התשדורות המשוגרות מרחבי העולם הערבי. החלפת מדריך הצפנים והיערכות אלטרנטיבית בעקבות הפגיעה הזאת עלתה לאמריקאים מיליארדי דולרים. נזק כספי כזה בהחלט מסביר את העוינות העמוקה כלפי המרגל הישראל מצד גורמי הביטחון שם.

    אחד מפריטי הדיסאינפורמציה המרגיזים ביותר בקשר לפולארד נופקו על-ידי תחקירן הניו יורקר בשעתו, סימור הירש (ב-1999). הוא פרסם כאילו ישראל מכרה את המידע בתמורה לעלייה של יהודים מרוסיה. לא חשוב שהעלייה החלה חמש שנים אחרי פרשת פולארד. שאלתי פעם יהודי אמריקאי ששירת בממשל ריגן ונחשב לאחד החוקרים השמרנים הנחשבים ביותר, לגבי מה שסימור הרש כותב. תגובתו: “וממתי מה שסימור הרש מדווח זו אמת?” העצמת הנזק של פולארד בידי האמריקאים נועדה לחפות על מחדלים מודיעיניים אדירים בסדר גודל של חפרפרות מסוגו של אלדריץ’ איימס, שגרם לנפילת רשתות גדולות של סוכנים מעבר למסך הברזל בזמנו.

    בדוח האמריקאי נמצא קשר בין חלקי מודיעין חשובים שפולארד העביר לישראל על מפקדת אש”ף בתוניס לבין הפצצת אותה מפקדה באוקטובר 85′. פולארד עסק רבות בצפון אפריקה. כעבור חודש מההפצצה הוא נעצר. האם יש קשר בין האירועים? האם ישראל עשתה שימוש חסר אחריות בפריטי מודיעין שפולארד העביר לה? ובכך גרמה לחשיפתו.

    הפרשה גרמה נזק קשה לחלק מהממסד הבטחוני הישראלי. העובדה שאביאם סלע ורפי איתן אינם יכולים לדרוך על אדמת אמריקה ידועה ומרתיעה. בעקבותיהם היו אירועים נוספים, קלושים בהשוואה, אך גם הם גרמו לכך שהנהגת ישראל נהגה באישי ביטחון על-פי תכתיבים של האמריקאים.

    לאורך השנים, כשהאמריקאים ראו שיונתן פולארד הופך בציבוריות הישראלית לסמל, הם החלו להשתמש בו כקלף מיקוח מדיני. גם במשא ומתן בואיי-פלנטיישן ב-1998 וגם במשא ומתן שהתפוצץ באפריל 2014 עמד פולארד על המדוכה המדינית. נתניהו השתמש בו כפיתוי ציבורי פנימי; האמריקאים נופפו בו כפיתוי להיענות ישראלית לדרישות כאלה ואחרות, כולל שחרור מחבלים.

    בכל אופן, ביום השמח הזה – המתקיים בעיצומה של מתקפת טרור – אין לעשות חשבונות היסטוריים ואישיים עם יונתן פולארד. בשורה התחתונה מדובר ביהודי שהיה מוכן לשרת את המדינה היהודית מסיבות אידיאולוגיות, ואם לומר בפשטות: היה מוכן להקריב למענה את חייו. כי מהם 30 שנה בכלא לאדם בן 61 אם לא חיים שלמים?

Leave a Reply

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

Leave a Reply