The Jerusalem District Court on Wednesday rejected a petition by the family of May Peleg, a transgender woman who committed suicide last weekend, that she be buried rather than cremated.
The court ordered that Peleg’s body be cremated, as she requested in her will.
“In the dispute between the sides, I came to the conclusion that sufficient grounds exist to rule that the desire of the deceased was that her body be cremated and that the claim that her capacity to make that decision was diminished was unfounded,” the judge wrote in his ruling.
He delayed the execution of his decision until next Sunday to give the family time to appeal the decision to the Supreme Court.
Peleg, 31, was born male into an ultra-Orthodox Jerusalem family. In a will she drew up only a day before she took her own life, she gave instructions for her body to be cremated. She requested that a ceremony be held, with most of her ashes scattered at sea and the rest placed under a tree to be planted in her memory.
“Since I have no contact with my biological family and since I fear that after my death there will be those who try to obstruct my final wish to be cremated, using various arguments, I ask you to represent me in court and be my voice,” she wrote to attorney Yossi Wolfson, with whom she deposited her will.
Wolfson petitioned the Jerusalem District Court a day after Peleg’s suicide to instruct the state to deliver her body for cremation. He stated that Peleg had contacted the Aley Shalechet funeral home and crematorium before her death and paid for her cremation.
“I do not see any validity in the mother’s claim that the deceased’s wishes should not be honored after her death and that the parent’s wishes should supersede them,” wrote Judge Arnon Darel.
“That argument has no basis in Israeli law, while honoring the wishes of the dead, whether assumed of explicit, is recognized as an important principle in legislation and rulings.”
He judge added that documents left by Peleg and her activities before her suicide proved her wish that she be cremated.
He rejected the mother’s claim that Peleg’s emotional state did not allow her to make such decisions.
“It has been proved that the deceased’s free and full intention was that her body be cremated and not buried,” he wrote.
The judge said that there was no legal barrier to cremation in Israel and stressed that the law gave preference to the right of the individual over his or her body and that right needed to be respected.
He rejected the mother’s argument that cremation would be contrary to the interests of Peleg’s two children.
“I do not believe that the clear and explicit wishes of the deceased can be overturned by an argument abot the good of the children,” he wrote.
“Though it is possible to understand the desire of the mother and the family for a Jewish burial, the question is not what is the best or preferred solution, but what the deceased wanted and whether there is any illegality or contradiction to the principle that the deceased’s wishes should be respected. Those do not exist,” he wrote.
בית המשפט המחוזי בירושלים הורה היום (רביעי) לכבד את צוואתה של הטרנסג’נדרית מאי פלג, ששמה קץ לחייה בשבוע שעבר, ולהעביר את גופתה לשריפה, בניגוד לדעת משפחתה החרדית, שביקשה להוציא צו מניעה לשריפת הגופה. “במחלוקת שנפלה בין הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הונחה תשתית מספקת לקבוע כי רצונה של המנוחה היה כי גופתה תישרף וכי לא הוכח כי נפל פגם ביכולותיה ובכושרה להגיע להחלטה זו”, קבע השופט ארנון דראל. השופט עיכב את ביצוע ההחלטה עד ליום ראשון, כדי לאפשר למשפחה, המבקשת לקבור אותה, לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.
“איני רואה ממש בטענת האם כי אין מקום להכיר ברצונות המנוחה לאחר מותה וכי עם פטירתה הרצון שיש לשעות לו הוא רצון המשפחה”, כתב דראל. “לטענה זו אין בסיס במשפט הישראלי, וכיבוד רצון המת, המשוער או המפורש, מוכר כעיקרון חשוב בחקיקה ובפסיקה”. השופט ציין כי המסמכים שהותירה פלג, כמו גם פעולותיה לפני שהתאבדה, מוכיחים כי רצונה היה בשריפת גופתה. הוא דחה את טענותיה של האם כי מצבה הנפשי של פלג לא אפשר לה לקבל החלטות מסוג זה. “הוכח קיומו של רצון חופשי ומלא מצד המנוחה לכך שגופתה תישרף ולא תיקבר”, כתב.
השופט ציין כי אין מניעה חוקית לשרוף גופות בישראל והדגיש כי הוראות החוק קובעות עדיפות לזכות האדם על גופו ולכיבוד רצונו. הוא דחה את טענת האם כי שריפת הגופה תפגע בטובת שני ילדיה של פלג. “איני סבור כי רצון המנוחה הברור והמפורש כפי שפרטתי אותו לעיל יכול להידחות מפני הטענה לטובת הילדים”, כתב. “אף שניתן להבין את רצונם של האם ובני המשפחה בקבורה יהודית – השאלה אינה מה הפתרון הנכון או המועדף, אלא מה רצתה המנוחה והאם קיימת אי חוקיות או סתירה לעקרון תקנות הציבור בקיום בחירתה של המנוחה. אלה אינם מתקיימים”, קבע.
פלג, בת 31 במותה, היתה דמות מוכרת בקהילה הגאה. יממה לפני התאבדותה הפקידה צוואה בידי עו”ד יוסי וולפסון, ובה הורתה לשרוף את גופתה לאחר מותה, לערוך לה טקס ולפזר את רוב האפר בים ואת השאר להטמין תחת עץ שיישתל לזכרה.
אף שבני משפחתה לא היו עמה בקשר, ולדבריה אף התנכרו לה, פלג חששה כי ינסו למנוע את שריפת גופתה, לכן ביקשה בצוואתה את עזרתו של עו”ד וולפסון. “מכיוון שאין לי קשר כלל עם בני משפחה ביולוגיים ומכיוון שחוששני כי עם מותי, יהיו אשר ינסו לחבל בבקשתי האחרונה – שגופתי תישרף, אפרי יפוזר ברובו בים והיתרה תוטמן מתחת עץ – בכל מיני תואנות, אני מבקשת שתואיל להתייצב בבית המשפט ולהיות לי קול”, כתבה פלג.
למחרת התאבדותה פנה עו”ד וולפסון לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקש להורות למדינה להעביר את גופתה לשריפה. הוא ציין כי עוד בחייה פנתה פלג לחברת “עלי שלכת” ושילמה עבור שריפת גופתה לאחר מותה. “בטופס ההזמנה שמילאה, כללה בקשה מכל הנוגעים בעניין לכבד את בקשתה, שלאחר מותה תישרף גופתה. רצונה של המנוחה שגופתה תישרף היה ידוע ומוכר לכל חבריה”, כתב וולפסון.
נודע כי חששותיה של פלג התאמתו ואמה פנתה לבית המשפט, באמצעות עו”ד יצחק דהן, בבקשה להוציא צו מניעה לשריפת הגופה. בבקשתה, התייחסה האם לפלג בלשון זכר: “נודע לי היום כי בני נמצא ללא רוח חיים”, כתבה בתצהיר שהוגש לבית המשפט, “אני באה ממשפחה דתית שומרת מצוות, ועניין קבורתו של בני חשוב לי מאוד. אני מבקשת שלא לשרוף את גופתו ולא להעבירה לשום גורם המבקש לעשות כן. ובכלל להעביר לרשותי את גופת בני לצורך קבורתה בקבר ישראל כדת וכדין”.
במכתב הפרידה שכתבה פלג, היא שיתפה את חבריה בסבלה: “שורות אלו נכתבו בלשון אשה, אך הם מכוונים לכל המגדרים: כשאתן קוראות את השורות הבאות, זה אחרי שהלכתי לישון בשלווה אל תוך החידלון. ישנתי ולא סבלתי, ישנתי והפסקתי את הכאב והסבל שהיו מנת חלקי רוב מכריע של חיי”, כתבה. היא ציינה כי בילדותה עברה התעללות: “חייתי המון ברחוב, צרכתי סמים ואלכוהול בניסיון לברוח ולהקהות את הכאב, בדידות איומה, אונס מתמשך ומזדמן, ניצול מיני ותקיפות מיניות רבות”.