An Israeli woman whose Jewish faith was called into question by a rabbinic court in 2012 despite her being raised as a Jew has filed an appeal in a bid to ensure her daughter avoids suffering the same fate.
Sarit Azoulay was born in Israel to Jewish parents. She was raised Jewish, served in the army and studied at university.
At 28, when she decided to get married, the state’s rabbinical court informed her, out of the blue, that it did not recognize her as Jewish and stopped her from registering for marriage.
The rabbinic court judges based their ruling on investigations – seemingly in contravention of regulations – into the bride’s mother, deeming that her conversion to Judaism in 1983, sponsored by a former Ashkenazi chief rabbi, was no longer valid.
In a process that apparently went against internal rabbinic court directives, High Court of Justice rulings as well as conversion law, the court determined that the mother was not Jewish and neither was her daughter, Sarit, born after the conversion.
The ruling with regard to Sarit was handed down by the Jerusalem Rabbinic Court in 2012. The Rabbinical High Court heard the appeal last week.
Dr. Susan Weiss is heading the appeal, together with attorneys Nitzan Caspi Shilony and Alona Toledano. Weiss, the executive director of the Center for Women’s Justice, came upon the case by accident: Azoulay heard her talking on her cell phone, in the clothing store in Jerusalem where Azoulay works, about the case of an invalidated conversion that Weiss had gotten reversed. Azoulay told Weiss her story and became her client.
Azoulay’s mother converted in 1983 in the semi-official Orthodox court (special conversion courts had not been established at the time) that operated under Rabbi Shlomo Goren’s authority.
She married, and a year later gave birth to Sarit. When Sarit was a toddler and her younger brother still a baby, her parents divorced in an Orthodox court in Israel, as Jews.
Azoulay’s fiancé’s mother, who is also a convert, presented her conversion certificate to the court as required, like Sarit’s mother, three months before the wedding date.
The court accepted the Judaism of the groom, whose mother was converted by former Sephardi Chief Rabbi Ovadia Yosef, but sent Sarit to the regional rabbinic court for clarification of her Jewish status.
The rabbi who heard her case was Rabbi Chaim Yehuda Rabinovitch (who has since retired, and who was investigated for corruption in 2013), who ruled that her case had to be discussed by a bench of three rabbinic court judges.
The hearing took place two weeks later. Sarit brought in two witnesses who knew the family. “The judges heard the witnesses and then began to ask about me; who am I, what do we do on Shabbat,” she recalls. “Then the judge asked me to call my mother, in the middle of the workday. He asked her what the Torah portion was for that week, and of course she didn’t know.
He then asked if she observed Shabbat and niddah,” says Sarit, referring to Jewish laws governing aspects of behavior during menstruation. The court minutes do not mention the phone call. Then, two weeks later, the mother herself was summoned to the court and questioned by the three judges about her lifestyle.
After that hearing, the judges declined to recognize Sarit as Jewish. The ruling, signed by rabbis Rabinovitch, Masoud Elhadad and Yaakov Eliezerov, arrived in the mail two weeks before the wedding date, Sarit added.
The couple then turned to Rabbi David Stav of the liberal-leaning Orthodox Tzohar organization. He registered them for marriage, as he is authorized to do. The marriage is now recognized by the state but earlier this year, when Sarit gave birth to a daughter, she decided to appeal the 2012 ruling because of its possible impact on her child.
Invalidation of conversions is a controversial practice occasionally invoked when the rabbinic courts come across converts – such as in marriage or divorce proceedings – and question them as to whether they are religiously observant.
A few years ago, the Rabbinical High Court invalidated thousands of conversions carried out by special conversion courts, sparking a political crisis.
The ruling was eventually reversed out of fear that the High Court of Justice would intervene.
Weiss says the conduct of the religious courts is such that “no convert can sleep peacefully in Israel.” Any convert who must appear in rabbinic court could find himself or herself “interrogated about their lifestyle, and sometimes the conversion can be declared invalid. Now we see added to this circle the children of converts who were born and raised completely Jewish,” she adds.
Sarit Azoulay, who needed her mother’s cooperation to appeal her case and to reopen the conversion file, said her mother was initially reluctant to do so.
“Since the [2012] hearings in the rabbinic court, it’s been taboo for her. She lives in Jerusalem near the rabbinic court and has avoided walking by it since then. She is hurt.
She is a Jew who chose Judaism and they put a knife in her heart. But I very much wanted to reverse this ruling … When I brought my baby girl into the world, I told myself it was not fair to bring her into a world where someone doubts her Judaism.”
שרית אזולאי נולדה לשני הורים יהודים, גדלה בישראל כיהודייה, שירתה בצבא, ובגיל 28, כשעמדה להינשא, הודיע לה בית הדין הרבני שאינו מכיר ביהדותה ומונע ממנה להירשם לנישואים. הדיינים התבססו על חקירות של אם הכלה, לכאורה בניגוד לנהלים, והחליטו שהליך גיורה ב-1983, בחסות הרב הראשי לישראל לשעבר שלמה גורן, בטל ומבוטל. הגיור שבוטל הוא גיור רשמי מטעם הרבנות הראשית לישראל.
היות שכך, ובהליך שנראה כסותר הנחיות פנימיות בבתי הדין, פסיקות של בג”ץ בנושא, וגם את הלכות הגיור — נפסק כי האם גויה וכך גם בתה, שנולדה לאחר הגיור. פסק הדין בעניין אזולאי ניתן בבית הדין הרבני בירושלים ב-2012, ורק השבוע יתקיים דיון בערעור בבית הדין הרבני הגדול. נקבע בו כי הגיור של האם מבוטל וגם כי אזולאי אינה יהודייה. בפסק הדין אין שום נימוקים, אולם מהפרוטוקול ברור כי הוא מתבסס על חקירת האם בנוגע לאורחות חייה.
ד”ר סוזן וייס, מנכ”לית מרכז צדק לנשים שתוביל את הערעור עם עו”ד ניצן כספי־שילוני ועו”ד אלונה טולדנו, הגיעה לתיק באקראי ובאיחור ניכר, כשעמדה יום אחד במקום ציבורי וניהלה שיחת טלפון בענייני עבודה. זה קרה בחנות בגדים בירושלים, והמוכרת, אזולאי, שמעה את וייס מדברת על ביטול גיור כלשהו שטיפלה בו. אזולאי, שהכירה את וייס כלקוחה, שיתפה אותה לפי תומה בסיפורה האישי שנשמע לה דומה. וייס, עם ניסיון של שנים בבתי הדין, הגיבה בספקנות, התקשתה להאמין שמקרה כה קיצוני קרה במציאות.
אמה של אזולאי התגיירה ב-1983 בבית דין רבני רשמי למחצה ואורתודוקסי למהדרין (בתי הדין המיוחדים לגיור טרם הוקמו אז) שפעל תחת הרב גורן. היא נישאה לבעלה הישראלי וכעבור שנה נולדה בתם, שרית, כיהודייה. כששרית היתה פעוטה, ואחיה הצעיר תינוק, הוריהם התגרשו בבית דין רבני בישראל, כיהודים לכל דבר.
גם בן זוגה של שרית בן לגיורת, וכשהשניים הגיעו למועצה הדתית בירושלים כדי להירשם לנישואים, שלושה חודשים לפני מועד החתונה, הם הציגו, כנדרש, גם את תעודות הגיור של אמותיהם. פקיד הרישום אישר את בן הזוג, שעל הגיור של אמו חתום הרב עובדיה יוסף, אבל את שרית שלח לבית הדין האזורי להליך של בירור יהדות.
הרב שמצאו מולם היה הרב יהודה חיים רבינוביץ’ (דיין שפרש לגמלאות בהגיעו לגיל 70, ושעל הקריירה שלו העיבה בשנים האחרונות חקירת משטרה על הטיית דין באולמו), שקבע כי התיק יידון בהרכב של שלושה דיינים. בדיון, שהתקיים כשבועיים לאחר מכן, הביאה אזולאי שני עדים שמכירים את המשפחה. “הדיינים שמעו את העדים ואז התחילו לשאול עליי. מי אני, מה אני, מה אנחנו עושים בשבת, ואם אמא שומרת שבת. ואז מתוך האולם הדיין ביקש שאתקשר לאמא שלי, באמצע יום עבודה. הוא לקח את הטלפון ושאל אותה מה פרשת השבוע. כמובן שהיא לא ידעה. אחר כך שאל אם היא שומרת שבת ואם שמרה נידה”. בפרוטוקול הדיון בבית הדין לא ציינו הדיינים את שיחת הטלפון עם האם, אז אישה בת 57, אבל כעבור שבועיים זומנה האם עצמה לבית הדין פעם אחת, ואז פעם נוספת, ועברה חקירות פנים אל פנים, לפרוטוקול, מול שלושת הדיינים, על אורחות חייה.
בעקבות הדיון הוחלט כי “היות שישנם ספקות לגבי גיור האם, על כן בית הדין אינו יכול לאשר את יהדותה של המבקשת”. פסק הדין, שעליו חתומים הדיינים רבינוביץ’, מסעוד אלחדד ויעקב אליעזרוב, התקבל בדואר כשבועיים לפני מועד החתונה, סיפרה שרית. מתוך חוסר אונים, לחץ ועלבון, הזוג פנה בו־ביום לרב דוד סתיו, יו”ר ארגון צהר, וזה מתוקף סמכותו רשם את הזוג לנישואים למרות פסק הדין. הרישום מוכר בידי המדינה, אבל רק השנה, כשילדה שרית את בתם הבכורה, היא החליטה לערער על פסק הדין מ-2012 שיכול להשפיע על בתה, והחליטה גם להתראיין כדי להתריע בפני נשים שייתקלו או נתקלו בביטול גיורים כמוה.
ביטול גיור הוא פרקטיקה שנויה במחלוקת שנעשה בה שימוש מדי פעם בבתי הדין, כשרבנים ודיינים נתקלים במתגיירים, למשל ברישום לנישואים או הליך גירושים, ומבקשים לחקור אם שמרו מצוות כהתחייבותם בעת הגיור. לפני כמה שנים הגיעה המחלוקת לפיצוץ כשבית הדין הרבני הגדול פסל אלפי גיורים שנערכו בבתי הדין המיוחדים לגיור, בפסיקה שעוררה מהומה פוליטית ונמחקה לבסוף מפחד שבג”ץ יתערב.
שופטי בג”ץ קבעו בתיק ההוא, ב-2012, כי נחה דעתם בעקבות הנחיה פנימית של הרב הראשי אז, שלמה עמאר, שהגביל מאוד הליכים כאלה אבל התבטאו בחריפות נגד בית הדין הגדול שביטל את הגיורים. “בית משפט זה התייחס בעבר לשאלות של ביטול גיור למפרע כאל דיני נפשות ממש: כך לגבי המתגיירים עצמם, כך לגבי ילדיהם אשר גדלו כל ימיהם כיהודים בישראל, והנה בהליך שקולם של הילדים אף לא נשמע בו, נשללת מהם זהותם בהינף קולמוס? והיכן האנושיות?”, כתב השופט אליקים רובינשטיין. “ישווה נא כל אחד מאתנו כיצד היה חש אילו מהלומת מקבת כזאת היתה מונחתת על ראשו”. השופטת מרים נאור כתבה “לקרוא ולא להאמין. אסור שמה שקרה לעותרות יקרה גם לאחרים”.
החלטת הדיין רבינוביץ’ להעביר את הדיון להרכב של שלושה דיינים התקבלה חודשים אחדים לאחר פסק הדין הזה. יצוין כי המקרה של אזולאי קיצוני הרבה יותר מזה שהוצג בפני בג”ץ, שעסק בביטול גיורים “טריים” יחסית, לא גיורים בני 29 שנה.
ווייס אמרה כי “התנהלות רשויות הדת, בתי הדין הרבניים, רושמי הנישואים והרבנות, מביאה לכך שאין גר שיכול ללכת לישון בשקט במדינת ישראל. בין אם גיורת מגיעה לבית הדין להתגרש, בין אם גר מגיע להירשם לנישואים, כל אחד מהם עשוי לעבור חקירה בעניין אורחות חייו ולעתים יוכרז כי הגיור בטל. כעת אנחנו רואים שלמעגל הזה נוספו גם בני גרים שנולדו וגדלו כיהודים גמורים. אם לא תופסק התנהלות זו אנשים רבים צריכים לחשוש מהיתקלות ברשויות הנוהגות בהונאת הגר ובני הגר”.
לדברי שרית, כדי להגיש את הערעור, היה צריך שיתוף פעולה של אמה, כדי לפתוח את תיק הגיור שלה. “אמא לא הסכימה בהתחלה, מאז הדיונים בבית הדין הרבני זה היה טאבו בשבילה”, היא אומרת. “היא גרה בירושלים ליד בית הדין הרבני, ונמנעת מלעבור לידו מאז. היא פגועה. היא יהודייה שבחרה ביהדותה והם הכניסו לה סכין בלב. אבל אני מאוד רציתי לבטל את פסק הדין הזה. אני יודעת שכולנו יהודיות, אבל כשהבאתי את התינוקת שלי לעולם אמרתי לעצמי שזה לא הוגן להביא אותה לעולם בזמן שיש מישהו שמפקפק ביהדות שלה”.
מנכ”ל התנועה המסורתית (הקונסרבטיבית), עו”ד יזהר הס מסר בתגובה: “ההתעמרות הזו אינה נחלתה הבלעדית של שרית, זוהי הרבנות, זהו המונופול האורתודוקסי במלוא הדרו. הניצול הבלתי נגמר של הכוח שיש בידיהם של הדיינים מוביל שוב ושוב להשנאת היהדות על הישראלים ולחשיפת פרצופה האמיתי של הרבנות. עד שהמונופול הזה לא יפורק אנחנו נמשיך לשמוע עוד ועוד סיפורי זוועות כאלה”.