The Nazareth District Court on Wednesday convicted Hussein Yussuf Hasin Halifa of murdering Shelly Dadon and sentenced him to life in prison.
The court also ordered him to pay NIS 258,000 as a fine.
In November 2014, the families of Shelly Dadon and of Halifa had a physical and verbal altercation in the Nazareth District Court.
The sides were separated by court security after calls to the suspect’s father that he had “raised a murderer” were made, and he was evacuated to hospital because he felt ill.
The lawyers for Israeli Arab Halifa said he admitted to the murder of 19-year-old Dadon under duress that included abuse and sleep deprivation, but the court ultimately convicted him anyway.
Dadon was killed on May 1, 2014 after she disappeared while on her way to a job interview in Migdal Ha’emek. On June 16 the Shin Bet (Israel Security Agency) arrested Halifa, a taxi driver from Ibillin in the Galilee.
The Shin Bet says that Halifa picked up Dadon on the way to the interview and took her to a deserted parking lot, where he stabbed her to death, leaving wounds across her entire body.
He then washed his taxi in a failed attempt to get rid of physical evidence linking him to the crime, and ditched Dadon’s wallet in the Arab village of Beit Zarzir, where it was found by local youths.
Since Dadon was killed, the police and the Shin Bet said it was most likely a terrorist attack, even as it eventually was determined to most likely have been criminal in nature, with no apparent nationalistic motive.
After the killing, relatives of Dadon and residents of her hometown of Afula held protests in the city, calling on the police to find the killer and also for Israel to end the practice of releasing convicted murderers in agreements with the Palestinians.
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע פה אחד את המחבל חוסיין ח’ליפה מאעבלין ברצח בכוונה תחילה של שלי דדון הי”ד.
השופטים גזרו עליו מאסר עולם והטילו עליו לשלם פיצויים בסך של 258,000 שקלים.
במהלך הדיון בבית המשפט זעקה אמה של שלי, אילנה לעבר המחבל “רוצה אני לדעת רוצח שכמוך למה רצחת את הילדה קטנה שלי? ולדקור את גופה העדין? איך יכולת להשאיר אותה לבד מתבוססת בדמה? השארת אותה מפוחדת וכואבת, וזאת אך ורק בגלל שנאת חינם ובגלל היותה יהודיה. לא ייתכן שבמדינת ישראל עם תעודת זהות כחולה, יהיה נהג מונית המתכנן שהוא מבחינת בגידה במדינה בה הוא גר. בתי הייתה קורבן בגלל דתה ואמונתה”.
“אני מבקשת לראות בו כמחבל לכל דבר”, אמרה האימא בבכי, “לאסור אותו לכל חייו בייסורים קשים. להרוס לו את ביתו כפי שהוא הרס את ביתי. שאף נשיא לא ישחרר אותו. מי שלקח חיים צריך לקחת לו את החיים”.
מבוכה נרשמה במערכת בתי המשפט, כאשר הודעה על ההרשעה וגזר הדין דווחה לכלי התקשורת עוד לפני תחילת הדיון בבית משפט.
מכתב האישום שהוגש נגד המחבל עלה כי דדון יצאה מביתה שבעפולה בדרכה לראיון עבודה ונסעה באוטובוס למגדל העמק, שם עלתה למונית שבה נהג חליפה ובין השניים התפתחה שיחה. לפי כתב האישום, חליפה החל בנסיעה לכיוון יעדה של דדון אך לא הביא אותה אליו אלא הסיע אותה למגרש חניה נטוש באזור התעשיה.
בעודם במונית, משהחלה לחשוש מפני הנהג, התקשרה שלי לבת דודתה ופתחה עמה בשיחה. במהלך השיחה שהקלטתה אף הושמעה במהלך המשפט, לחשה שלי לבת דודתה כי היא נמצאת “במונית – אחת המפחידות” וכי היא “לא נושמת”. והשיחה נותקה. בשלב זה, כך נכתב בכתב האישום, “גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את שלי”.
בהגיעם למגרש, עצר המחבל את המונית ויצא ממנה. הוא נטל סכין ארוכה וחדה, ודקר את שלי שוב ושוב, ברחבי המגרש, כאשר היא מנסה להימלט מפניו, ללא הצלחה. המחבל השאיר את דדון במגרש כשהיא מתבוססת בדמה ונסע מהמקום. שלי נותרה במגרש, שכובה על גבה, פצועה ודקורה, עד למותה”.
בציפורן מלאכותית של דדון, שנמצאה בזירת הרצח נמצאה התאמה לדנ”א של המחבל הרוצח.
השופטים קבעו באופן חד משמעי כי “על השאלה שבפתח דברינו מי הוא הרוצח השפל שרצח את שלי בדמי ימיה, התשובה ברורה וחד משמעית – הנאשם שבפנינו הוא הוא הרוצח”.